<h1>ספר הנייר הלכ' איסור ביאה</h1>
<h2>דף יח.</h2>
המכניס ראש עטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון [ויקרא כ'] את מקורה הערה, והמכניס את כל האבר הוא הנקרא גומר. וכל הביאות האמורות אחד המערה ואחד הגומר, ואע"פ שלא הוציא שכבת זרע שפירש ולא גמר כיון שהכניס העטרה נתחייבו שניהם כרת או מיתה או מלקות או מכת מרדות, בין שהיו שוכבין בין שהיו עומדין, על הכנסת עטרה הוא החיוב. כל הבא ביאה אסורה בלא קושי או שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים כגון החולים או מי שנולד סריס כך שמו סריס חמה אעפ"י שהכניס האבר בידו אינו חייב לא כרת ולא מלקות ואין צריך לומר מיתה שאין זה ביאה אבל פוסל הוא מן תרומה וב"ד מכין את שניהם מכת מרדות. הבא על אחת מן העריות במתעסק אעפ"י שאין כוונתו לכך חייב, וכן בחייבי לאוין ובשניות, אבל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה פטור מכלום ואין צריך לומר בחייבי לאוין שהוא פטור. והבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב הוא אעפ"י שסופו למות מחולי זה ואעפ"י ששחט בה שני סימנים ועדיין היא מפרכסת הבא עליה חייב עד שתמות או עד שיתיז את ראשה.
